כל כך הרבה דברים קרו מאז שעברתי לגור באמסטרדם. יותר מדי סיפורים שונים, אנשים שונים. חוויות שאני לא כל כך מבינה, ולא לגמרי בטוחה איך להתמודד איתן. לאט לאט התעורר בי הצורך לכתוב. אבל לא יומן, אלא מכתבים – מכתבים המיועדים לגברים שאיכשהו השפיעו עליי. לא הספקתי לעכל הכול כשהם היו שם, וחלקם פתאום נעלמו כלעומת שבאו. אז למה לא לכתוב מכתב בדיעבד, להסביר להם מה חוויתי ואיך הדברים נראו מהצד שלי, לחשוף לא רק את האירועים, אלא גם את הרגשות וההשלכות? אני מרגישה שהחיים היו קלים יותר אם אנשים היו פתוחים יותר, כנים יותר ומוכנים יותר להקשיב זה לזה.
בגילוי לב ובגובה העיניים, הצד שלי פורש בפנינו יומן של חוויות עם גברים שנכנסו לחייה של המספרת ויצאו מהם, אם לתקופות ואם לערב חד־פעמי. היא פונה אליהם במכתבים אישיים ומתארת את החוויות שחלקה איתם כפי שנראו מתוך עיניה, בעודה משתדלת "לפתוח הכול" – בעיקר את הנושאים שבדרך כלל לא מדברים עליהם. לצידה אנו נהנים מן הנעים ומן המרגש, בלי לפסוח על הרגעים הכואבים והמביכים, על אי־ההבנות ועל הקושי והצורך לתקשר סביב מיניות.
מתוך הדפים עולה הרצון לחקור את המיניות, להטיל ספק בנורמות חברתיות ובקשרים קונבנציונליים, לעסוק בכל נושא ולהעלות כל שאלה. הכתיבה הכנה מציגה בפנינו סיטואציות שונות סביב סקס, היכרויות, זוגיות ורומנטיקה. כל מפגש וכל קשר מביאים איתם תובנות ותהיות על מין, על גברים ונשים ועל התקשורת ביניהם. הסיפורים הנפרשים במכתבים מעניקים לגברים הצצה למה שנשים לא אומרות בדרך כלל, ולנשים – את ההרגשה שהן לא לבד בסיפורים שלהן.
אלינה פובולוצקי היא מנהלת מוצר בחברת היי־טק, בת 31 ומתגוררת באמסטרדם כארבע שנים. זהו ספרה הראשון.