אורית וולפיילר

אורית וולפיילר

סופרת


1.
כל הגיבורות שבקובץ הסיפורים "שווייצריה זה כאן" נמצאות על סף התמוטטות רגשית או אובדן שליטה, חיות בחוסר נחת ובתחושת אי-סיפוק, ועולמן מלא בחרדות יומיומיות והרות גורל. למשל, צעירה בשם מירי, שמגיעה לביקור מולדת ומתלבטת איך לספר להוריה שהחליטה להפסיק את לימודיה ולטפל בקשישה גרמנייה שאליה נקשרה. או אֵם חרדתית העסוקה במהלך טיסה במחשבות על בנה הקטן ועל רגע הפרידה הסופי ביניהם, שיתגלם ביום גיוסו לצה"ל. או אישה שחרדה למצבה הבריאותי, ושעותיה הטרופות מתערבלות בקורותיהן של אם ובת בדיוניות מסֶפר שאותו היא קוראת. אלא שמתחת למעטה אי-הנחת והתסכול של הגיבורות, יש בסיפורים הרבה רגעים של חסד וחמלה, של געגועים לבית ושל אהבת אדם. ערוצי הרגש הנסתרים האלה הם כמו שני זוגות רגליים של אם וילדהּ, הנכרכים זה בזה מתחת לשמיכה, רגע לפני שייפרדו לעד. ההומור הפרוע והדמיון חסר הגבולות של מחַבֶּרת הסיפורים, אורית ווֹלפַיילֶר, רוקחים עלילות פנטסטיות שבמרכזן , בין היתר, אישה בודדה שמוצאת מקלט בתוך ביצת תרנגולת; ואפילו מלכה בריטית ידועה שמתקשה להסתגל לסייגי המלוכה ולכך שנאסר עליה לגעת בידיים חשופות בכל יצור חי... התוצאה היא קובץ סיפורים מקורי, נועז וחתרני, ספק סוריאליסטי ספק היפר-ריאליסטי, הבורא שפה חדשה ומעמיד במרכזו עולם מופלא וללא ספק – בלתי נשכח. "שווייצריה זה כאן" הוא ספרה הראשון של אורית ווֹלפַיילֶר, בוגרת החוג ליחסים בינלאומיים והחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. אורית ווֹלפַיילר נולדה בכפר סבא, 1971. שהתה כשלוש שנים בברלין, ומתגוררת כיום עם משפחתה בתל אביב. ...

2.
אפשר לומר שמירי היא גיבורה בעל־כורחה. כאלה הם כנראה כל חייה, ולה אין ברירה אלא למצוא דרכי התמודדות. בעבר שלה, לצד אמה ואביה, היתה כבולה ובנתה לעצמה תכסיסי הגנה כמעט מכל דבר: מהורים, מילדים בני גילה, מחפצים, מבגדים ומגוף. ומה עושה מירי היום? ובכן, היום העניינים עשויים להסתבך. לבדה, עם אמא ואבא חולים נזקקים, רוכשת הבת עבורם "בובה מטפלת" וחוזרת לבית הילדות שלה, מביאה אתה את הבובה, עזר כנגדה. מכאן ואילך נדמה שדברים יוצאים משליטה. מערכות היחסים המרובדות הנוצרות בזמן קצר בין "המטפלת החדשה" לבין כל אחד מן ההורים בנפרד, מובילות להתרחשויות מפתיעות ובלתי שגרתיות, וכך גם בין מירי לבין הבובה, שמקבלת עצמאות בנוכחותה. אולם, תהיה זו טעות לראות את המקרים בעין פרודית והומוריסטית. שכן, עם הזמן הופכת "המציאות החדשה" של החיים בדירה למציאות אפשרית ומתקבלת על הדעת. האמא והאבא, לצד מירי והבובה, והמטפלת הפרסייה - כולם משתתפים במופע דרמטי אנושי ומכמיר לב, מופע השזור בפעולות נדרשות של היומיום - זקנה וחולי - ובקטעי זיכרון יוצאי דופן מן העבר של ההורים. אין זו עלילה שמוכתבת על־פי המקרה "הלא רגיל" שלה, כי אם סיפור של בני־אדם בארץ הזאת, שגורלם הוביל אותם להתנהגויות כאלה ואחרות, להבנת החיים בתור "כאלה" ולביטויי הרגש על־פי מזגם, כך שגם "אֵ ת המוות" הם רוצים לראות בעיניים, לא מתוך חולשה ודיכאון, אלה דווקא מן הכוח העצמי שלהם. לא פחות בולטת היא השפה. זאת עברית בלתי מתפשרת, כמעט מסרבת להתיישר אל קו תחבירי מקובל. הלשון חוגגת את פראותה ומופרעותה, משלבת את הגבוה והנמוך ומתקשטת במינון מדויק וזוהר, מצטרפת אל העלילה המשפחתית ואל מה שקורה בה. יחד שניהם מגישים סיפור שהוא בהחלט חריג לטובה בנוף הפרוזה העכשווית. ספרה הראשון של אורית וולפיילר - שווייצריה זה כאן (2014) זיכה אותה ב"פרס לסופרים בראשית דרכם" מטעם משרד התרבות והספורט, והתקבל בעיני הביקורת בשבחים. בנובלה זו משכללת וולפיילר את קולה הייחודי ומביאה אותו לשיאים דוקרים ומרנינים....






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ