לקרוא את הספר הרגיש בעבורי כאילו באמת נכחתי בפרשה. ביוון העתיקה והקלאסית, אפלטון העניק לי שלושה דיאלוגים השופכים אור על החידה ששמה סוקרטס. הדיאלוגים מעוררים עניין ודמותו של סוקרטס תוססת - לפחות לפי התיאור שמסר אפלטון שהיה גם תלמידו. נשאלת השאלה מדוע הוא נאשם? בדיאלוג הפותח סוקרטס עונה לאותיפרון על קצה המזלג ''מעשים צורמים לאוזניים, ידידי המופלא, הוא מכריז שאני יצרן אלים. והואיל ואני יוצר אלים חדשי

"ירדתי אתמול לפירֵאוס בלוית גלאוּקון בנו של אריסטון, כדי להתפלל אל האלה, וגם נתכונתי להסתכל כיצד יחגגו את החגיגה, שהם חוגגים עכשיו הפעם הראשונה. ואמנם הרהיבה את עיני תהלוכתם של השכנים יושבי־הארץ ואולם לא פחות הימנה נאה היתה התהלוכה שערכו בני תְּרַאקיָה."

כך נפתח ספרו של אפלטון, כאשר הדובר הוא הפילוסוף סוקראטס. דמותו של סוקראטס (470-399 לפנה"ס) היא אחת הדמויות המסקרנות בתולדות הפילוסופיה המערבית

אחחחחח..... אפלטון

כשאומרים כתבי אפלטון אומרים אבן הבניין של המחשבה המערבית מאז שנכתבו ועד היום. ניתן אפילו לומר כי כתביו של האיש היו הבסיס שעליו נבנתה שיטת החשיבה הפילוסופית כפי שאנו מכירים אותה עד היום למרות שהיו לא מעט שיצאו נגדו כולל תלמידו הידוע אריסטו. היחוד של הדיאלוגים אינו רק בתכנים ובשאלות הפילוסופיות שהם מעלים, אלא גם באופן הכתיבה, בצורה המיוחדת שאפלטון יסד (הדיאלוג) ובמתח המתמיד בין

הסקירה מתייחסת למהדורה החדשה משנת 2021.

"ירדתי אתמול לפירֵאוס בלוית גלאוּקון בנו של אריסטון, כדי להתפלל אל האלה, וגם נתכונתי להסתכל כיצד יחגגו את החגיגה, שהם חוגגים עכשיו הפעם הראשונה. ואמנם הרהיבה את עיני תהלוכתם של השכנים יושבי־הארץ ואולם לא פחות הימנה נאה היתה התהלוכה שערכו בני תְּרַאקיָה."

כך נפתח ספרו של אפלטון, כאשר הדובר הוא הפילוסוף סוקראטס. דמותו של סוקראטס (470-399 לפנה"ס) היא אחת

תשעה חודשים, לסרוגין, לקח לי לקרוא רק את פוליטיאה-המדינה מתוך הכרך השני של כתבי אפלטון. אז זה שווה בכל זאת כמה מילות התיחסות.

הדיאלוג פוליטיאה מושם בפיו של סוקרטס, אם כי בשונה מדיאלוגים מוקדמים כל הספר הזה הוא אך ורק של אפלטון. המון רעיונות עולים בספר הזה כולל משל המערה המפורסם שבזמן האחרון הפך לשוס גדול בקטע הניו אייג' העכשוי.

אך כדי לא להלאות את הדף הזה ואת עצמי אני אתמקד במדינה ואומר שאפ

בערך בשנת 400 לפנה"ס כתב אפלטון את "המשתה", תיאור של סימפוזיון (מילולית!) בו מתחקים שבעה דוברים שונים אחר המשמעות של הארוס. הגיבור האמיתי שם הוא סוקרטס, שתשומת הלב ממוקדת בו עוד מההתחלה, ושהניתוח שלו את הארוס משאיר אבק לכל האחרים.
אז מה זאת אהבה?
בגדול, הדוברים השונים מנסים להבחין בין רמות אהבה שונות לפי הזיקה (הדו כיוונית) לאמות מוסר, התעלות נפש, אזרחות טובה וכו'.
המושג "אהבה אפלטונית" כאהבה ל

מדובר בהוצאה מחודשת לספר "המדינה לאפלטון", שיצא לאור בשנת 1935 בשלושה כרכים. וכעת בכרך אחד, 576 עמ', כריכה קשה.
נוספו מעט הערות, וגם איורים נאים.
פונטים ברורים וחדשים, והגהות ותיקונים במקומות ההכרחיים.

החיובי: תרגום מופתי של שמעון בוזגלו (תחזור בבקשה לתרגם את אפלטון במקום להרוס מחזות!), כתיבה דרמטית ודינמית של אפלטון (הלוואי שיותר פילוסופים היו כותבים דיאלוגים), ספר חסר שומנים, ונושא מרכזי די מעניין שמדהים לראות כמה השפיע על תפיסות הדתות המונותאיסטיות ותרבות המערב.

השלילי:
חלק גדול מהספר הזה מוקדש ל"תורת האידאות" הידועה לשמצה, שאפילו אריסטו, תלמידו של אפלטון, דחה. בניגוד לדיאלוגים סוקרטיים

ב7.10.23, בשעה שש בבוקר, סיימתי לקרוא את "המשתה" של אפלטון. נחתי והרהרתי בספר עד שהחיים של כולנו השתנו.
לא הייתי מסוגל לחשוב או להתעסק באפלטון מאז ועד פחות או יותר עכשיו, והנה חזרתי להוגה המופלא הזה.

בכל מקרה, "חייו ומותו" הוא תרגום (מצוין) של שמעון בוזגלו לאוסף של שלושה דיאלוגים (ותמונת הסיום של דיאלוג רביעי) סוקרטיים שמתרחשים בעיקר סביב.. ניחשתם נכון, מותו של סוקרטס.

הדיאלוג הראשון מתאר