קריאה ב־מרכבות האלים של <mark>אריך</mark> פון דניקן, במיוחד לאחר מותו לא מזמן הציבה אותי בעמדה כפולה: חשתי מעין דחייה אינטלקטואלית אינסטינקטיבית לבין משיכה עיקשת לשאלות שהוא מעלה. קשה להיכנס לטקסט הזה בתום לב מוחלט, שכן שמו של פון דניקן כרוך במשך עשרות שנים בטענות על סילוף, פרשנות מגמתית ולעיתים אף הונאה. ואף על פי כן, הקריאה בו אינה מתפוגגת כלאחר יד, חשתי מעין כוח משיכה מסוים, אולי דווקא משום שהיא פועלת במרחב

הספר הראשון בסדרה/טרילוגיית <mark>אריך</mark> פון דניקן.איך כל אחד יקבל את הדברים הכתובים בספר-זה מאוד אינדבדואלי.
יש כאלה שיאמרו ש<mark>אריך</mark> קורא תיגר על האמונה באל..
יש כאלה שיאמרו שהוא שקרן, הוזה, בודה ושרלטן.
אני, התחלתי לקרוא עם ראש פתוח לחלוטין, מוכנה לקבל את הכל - אחרי הכל, הרי אנחנו חיים בעולם שהקו בין מציאות לחלום כל כך דק, ולפעמים קשה להבדיל בין אמת לשקר. אבוי לנו אם לא נחקור-כי אז לא נדע. וזאת היתה הנק

ספר מעניין . הספר מעלה שאלה עיקרית שעליה אינו מנסה לענות אלא לחדד אותה ולפשט אותה וזאת למרות שהוא מציג היפותיזה משלו שגם אותה הוא מסייג . השאלה היא האם האלים אשר מופיעים בכל הדתות היו חוצנים אשר הגיעו אלינו מגלקסיות אחרות בימי עבר הרבה קודם להיסטוריה הכתובה או זו הידועה לנו ?
טענתו העיקרית המסתמכת בעיקר על עובדות שאיש לא הצליח להסביר אותם כדוגמת סימנים רבים על פני הקרקע באמריקה הדרומית שלדידו הה

מצחיק יותר ממדריך הטרמפיסט לגלקסיה. מופרך יותר מהשיטה הפרלמנטרית הישראלית. מקורי יותר מתלוש המשכורת שלי.