לכתוב סקירה על סיפורת זה קל: לוקחים את תמצית העלילה, ואז סיפור אישי מהחיים, או שניים. מערבבים יחד, מתבלים בכמה ציטוטים או בהערות עוקצניות על הכריכה ועל הפונט, וזהו. קלי קלות. נכון שעוד צריך עבודה בשביל למלא את השלד הבסיסי הזה ולשייף את הניסוחים כך שיוציאו הכי הרבה סימני "אהבתי" ויזכו באחד ממקומות הכבוד השבועיים בדף הראשי באתר, אבל השלד עצמו ברור ופשוט.

לא כך הדבר בכתיבה על ספר עיון. הבנאדם השקי

נתחיל עם המילה "אינסטינקט" שבכותרת כי הבחירה במילה "אינסטינקט" דווקא, ולא "יכולת" או "כישור", מובילה ישר לליבת העניין. והיא ששפת בני אדם היא שונה מהותית ממטמטיקה, הנדסה או שחמט. אלה תופעות לוואי של האינטליגנציה הכללית שלנו, בעוד יכולתינו ללמוד ולהשתמש בלשון היא — אינסטינקט.

הכל כך למה? קודם כל, כי כל אחד (למעט מספר קטן של בעלי מום מולד) מצליח ללמוד את שפת אמו בצורה כמעט מושלמת ועוד בגיל צעיר מ